המיתוס הסקנדינבי 

נעים לחשוב ששם, מעבר לאופק שלנו, תושבי המזרח התיכון המיוזע, ישנן ארצות קרירות ונעימות שמלבד נערות תמירות גו ובהירות שיער השכילו לפתח מודל חברתי כלכלי ייחודי המשלב את הטוב שבכל העולמות. כלכלה קפיטליסטית מתקדמת עם מדינת רווחה נדיבה ושוויונית. אלו הן מדינות סקנדינביה. בעיני רוחנו עולים מיד הסיפורים על מערכת בריאות מפותחת ושוויונית, רמת חיים גבוהה ורמת שירותי רווחה גבוהה. כביכול, הנה לנו מערכת אשר מסוגלת להעניק הטבות אוניברסליסטיות מבלי לפגוע בצמיחה הכלכלית. זאת מחשבה ששותפים לה רבים וטובים והיא אף נחלתם של אירופים ואמריקנים לא מעטים.

לכאורה, מדינות סקנדינביה משלבות את היעילות הכלכלית של המודל החברתי-כלכלי האנגלו-סקסי עם יתרונות מדינת הרווחה האירופית. את התפיסה הזאת מקדם באירופה מבריסל גוף ממשלתי גרמני-צרפתי הנקרא Bruegel ואשר מפרסם מעת לעת מחקרים וניירות עמדה אוהדים. האם הסקנדינבים גילו איזה סוד שאף אחד לא מכיר? אולי כדאי שגם אנחנו נאמץ אותו?

האמת, מה לעשות, מרה. מסתבר שלא ניתן לאחוז במקל בשני קצותיו: אי אפשר לקיים מדינת רווחה מיטיבה כל כך ובעת ובעונה אחת להבטיח צמיחה גבוהה. חייבים לוותר על משהו. במאמר הזה ננסה לסקור נתונים לא כל כך ידועים על הכלכלות הסקנדינביות אשר מעמידים בסימן שאלה את מוצלחותו. הנתונים מבוססים על השוואה בין ניירות עמדה של אוניברסיטת גנט (Dhont & Heylen, 2004), של(De Vlieghere (2008 ועל נתונים שנאספו מבנק הנתונים הסטטיסטי של הOECD.

נתחיל בבדיקת היעילות של הכלכלה הסקנדינבית. למעשה, מדינות הרווחה הפינית, השבדית והדנית עוברות תהליך ארוך שנים של הדרדרות כלכלית מתמדת. לא רבים יודעים כי בין השנים 1990-1995 גדלה האבטלה פי 5. יתרה מזאת, בין השנים 1970 ל2004 הדרדרה שבדיה מרמת שגשוג שדירגה אותה במקום הרביעי בעולם למקום ה13. נתוני הOECD מראים שבאותן שנים הדרדרה דנמרק מהמקום ה5 ברמת השגשוג הכלכלי למקום ה10. לגבי פינלנד, ירדה זו ממקום 8 למקום ה15. למעשה, יחד עם איטליה היו הכלכלות של שלוש המדינות הסקנדינביות בעלות התפקוד הגרוע ביותר באיחוד האירופי.

תחום התעסוקה אף הוא נמצא בצרות צרורות במדינות סקנדינביה. במהלך שני העשורים האחרונים לא הצליחו שבדיה ופינלנד להצמיח מקומות עבודה כלל. דנמרק הצליחה קצת יותר מהן הודות להגמשת שוק העבודה שלה קרי, הקלה על המעבידים לפטר עובדים ושורה של חוקים דרקוניים בתחום התעסוקה. למרות זאת, נותר שיעור האבטלה גבוה באופן יחסי. הממשלה הגדולה והמיטיבה במדינות סקנדינביה אמנם דואגת לכל האזרחים אך פוגעת בכוחות היצרניים במשק.

הכלכלן האמריקני גוורטני (Gwartney) משווה בין הצמיחה במדינות הOECD השונות ומצביע על קורלציה ישירה בין צמיחה כלכלית לבין נטל המס. נמצא שככל שנטל המס גבוה יותר, היה שיעור הצמיחה נמוך יותר. במדינות סקנדינביה שיעורי מס מקסימליים בין 55% ל61%. שיעורי מס כאלו מובנים כאשר צריך להביא בחשבון את גודל הממשל הנדרש כדי לקיים מערכת רווחה כל כך נדיבה. המשמעות הפיסקלית הנגזרת מכך היא העברה של משאבים מהמגזר הייצרני למגזר הממשלתי. ברור שמעבר לדיכוי הרצון לעבוד, נמנעים משאבים מהמגזר היצרני שאחראי להגדלת הצמיחה וכך נפגע בסופו של דבר המשק כולו.

לסיכום, לא נגענו במאמר זה בבעיות נוספות של מדינות סקנדינביה כמו למשל גודלה של הכלכלה השחורה שלדעת מומחים רבים גדולה ממרבית מדינות הOECD או בבעיות הזמינות של שירותי הבריאות. הסתפקנו בהצגה של חלק מהבעיות מדינות סקנדינביה אשר נובעות ישירות מיישומו של מה שקרוי "המודל הסקנדינבי". החלק אשר אחראי לצד ההכנסה והצמיחה. אין זה אומר כי החיים במדינות הצפון קשים או שחייו של הסקנדינבי הממוצע מרים מאלו של הישראלי או אפילו האמריקני. להפך, מדובר במדינות בעלות רמת חיים ואיכות חיים גבוהות מאד. אבל מסתבר כי אפילו הן הבינו כי לא ניתן להמשיך להגדיל את מדינת הרווחה עד בלי די מבלי לפגוע בצמיחה וכי האזרחים שלהן סבורים כי ניתן להשיג הרבה יותר עם מדיניות כלכלית וחברתית אחרת. עדות לכך היא התפנית שהן ביצעו בעשור האחרון ממה שמקובל לראות כ"מודל הסקנדינבי" לכוון של הפרטה ועידוד המגזר העיסקי. למרות יחסי הציבור הטובים שלו ה"מודל הסקנדינבי" המיתולוגי רחוק מלהיות סיפור הצלחה ולכן מדינות הצפון מבצעות בו שינויים מהותיים. לשינויים אלו יש השפעה מרכזית לשיפור שנצפה בשנים האחרונות בכלכלות שלהן. אלו עובדות שחשוב לדעת דווקא מכיוון שישנם אנשים רבים, בקרב האקדמיה ובין הפוליטיקאים בישראל אשר מטיפים לנו לאמץ את המודל הזה. קרי, להגדיל את ההוצאה הממשלתית על רווחה ומימונה בעזרת מיסוי כבד יותר של העבודה וההון.

העובדות מראות כי לא ניתן לכופף את חוקי הכלכלה ומי שמנסה לעשות זאת או להציג את מדינות סקנדינביה ככאלו שהצליחו לעשות זאת איננו מבין את חוקי הכלכלה או מתעלם מהם. אי אפשר להגדיל עד אינסוף את צד ההוצאות (רווחה) מבלי להבטיח במקביל שצד ההכנסות (צמיחה) יעלה בהתאם. אין להוציא מכלל אפשרות כי מאחורי אותם אנשים וגופים המהללים את ה"מודל הסקנדינבי" ומציעים לנו לאמצו עומדים אינטרסים פוליטיים או אולי אפילו כלכליים העוינים את הכלכלה החופשית. אם יש מודל שראוי לנו לאמצו הרי זה דווקא ה"מודל הקלטי" של אירלנד. אירלנד היא מדינה שזינקה בעשור האחרון מתחתית מדינות הOECD לראשן. מדינה משגשגת שהפכה לאחת המובילות בעולם. אבל אירלנד, לדאבון ליבם של תומכי ה"מודל הסקנדינבי", שמה יהבה על כלכלה חופשית, נטל המס בה קטן וממשלתה משאירה לכוחות השוק לפעול לרווחת המדינה ושגשוג אזרחיה.

מקורות

Carey, D and Rabesona J. (2002) TAX RATIOS ON LABOUR AND CAPITAL INCOME
AND ON CONSUMPTION. OECD Economic Studies No. 35, 2002/2
?http://www.oecd.org/dataoecd/42/37/22027720.pdf

Dhont, F and Helen, T. (2006). Employment and growth in Europe and the US
- The role of fiscal policy composition -
SHERPPA, Ghent University. http://www.feb.ugent.be/fac/research/WP/Papers/wp_06_420.pdf


De Vlieghere, M. (2008(. Is the Social Model working? It not, which policies are working in Europe?. [Internet] http://www.openeurope.org.uk/research/1vlieghere.pdf

Ministry of Foreign Affairs of Denmark (2008). Economic Life and Labour Market. http://www.ambtallinn.um.dk/en/menu/AboutDenmark/Political+System/EconomicLifeAndLabourMarket/
.
OECD. (2008). Gross domestic product. ?http://www.oecd.org/dataoecd/42/37/22027720.pdf